פסק-דין בתיק ב"ל 21880-08-12

1.                 השאלה העומדת להכרעה בהליך דנן - האם יש לדחות על הסף את תביעת התובע להכרה בליקוי השמיעה ובטנטון הנטענים על ידו כפגיעה בעבודה, בשל אי עמידה בתנאי הסף על פי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת (עמ' 2, ש' 6-11):

2.                 התובע יליד 1948.

3.                 החל משנת 1975 ועד היום, עובד התובע במפעל שיש ובמסגרת עבודתו זו הוא חשוף לרעש מזיק, כהגדרתו בחוק.

4.                 התובע משתמש בעבודתו באטמים ובאזניות להגנה על אוזניו מפני הרעש.

5.                 התובע הגיש לנתבע ביום 17.5.12 תביעה להכרה בליקוי השמיעה והטנטון הנטענים על ידו כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק.

6.                 כעולה מ"שאלון למבוטח" שמילא התובע ביום 5.6.12 (צורף להודעת הנתבע מיום 7.2.13), התובע החל להתלונן על ירידה בשמיעתו בחודש 01/2011 לערך, וביצע בדיקת שמיעה במכון "קשר" ביום 19.1.11 (שהעתקה צורף לכתב התביעה), המעידה על ירידה של 35 דציבל בממוצע בתדירויות הדיבור מימין ו- 40 דציבל בממוצע בתדירויות הדיבור משמאל.

7.                 לאחר מועד הגשת התביעה לנתבע, הופנה התובע לביצוע בדיקת שמיעה עדכנית במכון האודיולוגי לאבחון ושיקום השמיעה באוניברסיטת חיפה, בדיקה שבוצעה ביום 14.6.12 והצביעה על ירידה של 15 דציבל בממוצע, בכל אחת מהאוזניים בתדירויות הדיבור.

8.                 בהסתמך על תוצאות בדיקת שמיעה זו, הודיע הנתבע לתובע במכתבו מיום 3.7.12 על דחיית התביעה בנימוק, כי אין לתובע ירידה בכושר שמיעתו בשיעור 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים, בתדירויות הדיבור כדרישת סעיף 84א(א)(2) לחוק. התביעה להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה נדחתה אף היא, וזאת משלא התקיימו התנאים להכרה בירידה בשמיעת התובע כבתאונת עבודה ובהיעדר תיעוד פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי בגין פגיעה בתפקוד עקב הטנטון.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

9.                 בדיון המוקדם מיום 17.12.12 הודיעו הצדדים לבית הדין כי אין מחלוקת בדבר עצם חשיפת התובע לרעש מזיק בעבודתו, אם כי המחלוקת ביניהם נטושה בשאלה האם קיימת ירידה בכושר שמיעת התובע בשיעור 20 דציבל לפחות, בכל אחת מהאוזניים כדרישת סעיף 84א(א)(ב)(3) לחוק. באשר לטנטון, שב הנתבע על טענתו כי אף אם התובע היה עונה על התנאים להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, הרי שתביעתו להכרה בטנטון דינה להידחות משקיימת בתיקו הרפואי של התובע פנייה אחת בלבד לקבלת טיפול רפואי בגין הטנטון, במועד הקודם למועד הגשת התביעה לנתבע. בתום הדיון, ביקש הנתבע שהות בת 30 יום להודיע עמדתו ביחס לאפשרות מינוי מומחה-יועץ רפואי בתיק בהסתמך על התשתית העובדתית שגובשה במהלך הדיון.

10.             ביום 17.1.13 הודיע הנתבע על הסכמתו למינוי מומחה-יועץ רפואי בתיק, בכפוף להפניית תוצאות האבחון האודיולוגי שבוצע לתובע ביום 14.6.12 לעיון המומחה, וכן בכפוף להוספת שתי עובדות למומחה, הן ביחס למועד תחילת הירידה בשמיעת התובע והן בדבר קיומה של פנייה אחת בלבד לטיפול רפואי בעניין הטנטון. התובע מצידו הסכים להפניית תוצאות האבחון האודיולוגי למומחה, אולם התנגד להוספת העובדה הנוגעת למועד תחילת הירידה בשמיעתו בטענה כי בהיעדר תיעוד לכך לא ברורה חשיבות ציון הדבר, וכן התנגד להוספת העובדה הנוגעת למספר הפניות בעניין הטנטון בטענה כי מספר התלונות בעניין הטנטון/מועדיהן ואופיין צריך להיות חלק מהשאלות שיופנו למומחה ולא חלק מהתשתית העובדתית.

11.             לאחר כל אלו, הגיש הנתבע ביום 20.2.13 בקשה לתיקון כתב ההגנה, באופן שתיווסף לו טענה לדחיית התביעה על הסף, מכוח הוראת סעיף 84א(א)(3) לחוק, שכן התובע הגיש תביעתו לנתבע ביום 17.5.12, בחלוף מעל ל- 12 חודשים ממועד תיעוד ליקוי שמיעתו לראשונה בבדיקת השמיעה ממכון "קשר" ביום 19.1.11. התובע התנגד לבקשת התיקון, בטענה שהיה על הנתבע להעלות טענה זו בהזדמנות הראשונה, ומשלא עשה כן, הוא מנוע מלהעלותה בשלב זה של ההליך.

12.             בהחלטה מיום 18.3.13 נעתרנו לבקשת הנתבע לתיקון כתב הגנתו ולהוספת נימוק דחייה זה, הואיל ועסקינן בזכאות לגמלה מכוח חוק ובהעדר עמידה בתנאי החוק ממילא לא קמה זכאות לגמלה. יחד עם זאת, אנו מוצאים לנכון לשוב ולהעיר כי ראוי היה שפקיד התביעות, אשר הביא את החלטת הנתבע לידיעת התובע, היה מציין עוד במכתב הדחייה את כל נימוקי הדחייה, כדי שתיפרש בפני התובע התמונה המשפטית במלואה ויתאפשר לו לקבל החלטה מושכלת בדבר הטעם בהגשת תובענה על החלטת הנתבע.

13.             משמדובר היה בטענה חדשה של הנתבע, ניתנה בידי התובע שהות של 30 יום להגשת תגובתו בכתב לטענה בדבר דחיית התביעה על הסף מכוח הוראת סעיף 84א(א)(3)(א) לחוק (החלטת בית הדין מיום 18.3.13).

14.             בתגובתו, הפנה התובע לפסיקה של בית דין זה (בל (חי') 21038-07-09 סטניסלב זלוטינקוב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.1.12, להלן - עניין זלוטינקוב), אשר לפיה אין בטענת השיהוי שבסעיף 84א(א)(3)(א) לחוק כדי לשלול את ההכרה באפשרות של החמרה במצב השמיעה, אשר אירעה ב- 12 החודשים שקדמו להגשת התביעה לנתבע; זאת ככל שהמבוטח ממשיך לעבוד בתנאי רעש מזיק ומתועדת החמרה בשמיעתו ב- 12 החודשים הקודמים למועד הגשת תביעתו לנתבע בהשוואה למצב המבוטח במועד בו תועד הליקוי לראשונה - שני תנאים שלטענת התובע מתקיימים בעניינו. התובע הבהיר בתגובתו, כי אין בידו בדיקת שמיעה ממכון כלשהו המתעדת החמרה במצב שמיעתו ב- 12 החודשים הקודמים למועד הגשת התביעה לנתבע, אולם בידו אישור רפואי בעקבות ביקורו אצל רופא אף אוזן וגרון מיום 16.5.11 בו צוין, כי "קיימת החמרה עם הזמן".

15.             נוכח האמור בתגובת התובע לטענת השיהוי ובשים לב לכך שלא תועדה ההחמרה הנטענת בבדיקת שמיעה ממכון כלשהו, נדרש התובע להודיע בכתב לבית הדין, האם בכוונתו להציג ראיות נוספות לתיק, או שמבקש הוא לסכם את טענותיו בכתב ולחלופין - האם ניתן לקבל החלטה/פסק דין בתיק על יסוד החומר שהוגש. בהודעתו מיום 9.5.13, מסר התובע את הסכמתו למתן פסק דין בתיק על יסוד החומר הקיים. מנגד, ביקש הנתבע ביום 28.5.13 מבית הדין ליתן החלטה ביחס לטענת השיהוי; לחלופין, ככל שלא תתקבל טענה זו של הנתבע, ביקש הנתבע למנות מומחה בתיק בהתאם להסכמתו הקודמת מיום 17.1.13.

16.             בהחלטתנו מיום 14.7.13 סקרנו את הוראות סעיף 84א לחוק ועמדנו על יישומן בפסיקה, תוך שקבענו, בהסתמך על סיכום ביקור מיום 16.5.11 ועל יסוד עובדות מוסכמות ביחס לתנאי עבודתו של התובע, ונוכח העובדה שתיעוד ראשון לפגיעה בשמיעת התובע הינו מיום 19.1.11 ואילו תביעתו הוגשה רק ביום 17.5.12, כי ימונה מומחה לבחינת קיומה של החמרה במצב שמיעתו של התובע ב- 12 החודשים הקודמים למועד הגשת התביעה לנתבע.

החלטה זו התבססה כאמור על סיכום ביקור מיום 16.5.11 בו נרשם בסיבת הביקור "ירידה בשמיעה".